דיאוגנס לרטיוס, ביוגרף יווני, כתב כי "היסוד של כל מדינה הוא החינוך של הנוער שלה". אנחנו מאמינים שכמו במדינה כך גם במועצה וביישוב – היסוד של כל קהילה הוא הנוער שלה. הקהילה בונה את הנוער, והנוער בונה בחזרה את הקהילה.

כאשר היישוב בוחר להשקיע בבניית הנוער ובחינוך  - כל הקהילה מתחזקת. קהילה חזקה הנה קהילה מעורבת יותר ואחראית יותר. בני ובנות הנוער יודעים הכי טוב כיצד לרתום את ההורים שלהם. אך יתרה מכך, הם תורמים בעצמם לקהילה, יוצרים עוררות גבוה בקרב התושבים ובמידה ומרגישים שייכות אל היישוב – גם חוזרים להתגורר בו בתור בוגרים, להקים בו משפחה ולהמשיך להיות חלק פעיל בקהילה. כך, כאשר וועד בוחר להשקיע בחינוך – הוא מחזק את הקהילה לדורות. והקהילה, היא היא אבן היסוד הייחודית של החיים ביישובים.

החינוך החברתי-קהילתי, חינוך בלתי פוראמלי, הוא המענה האלטרנטיבי והמשלים לחינוך שמקבלים בני ובנות הנוער בבתי הספר. הוא רב מימדי, ומאפשר במות רבות ומגוונות יותר של ביטוי לבני ובנות הנוער. הדבר נכון לכל בני ובנות הנוער, אך על אחת כמה וכמה לבני ובנות נוער בסיכון ולנוער "משוטט". החינוך החברתי מתמקד במענים הערכיים, פיתוח אינטליגנציה רגשית ותקשורת בין אישית ותוך אישית, פיתוח מודעות חברתית וחוש ביקורת ובכללי הקניית כלים לבני ובנות הנוער להיות פעילים בחברה ובקהילה. המפגש של מדריך/ה עם הנוער בשלב זה של חייהם, כאשר הם מתבגרים, מעצבים את זהותם, ממלאים את ארגז הכלים שלהם וצמאים לדמות בוגרת ומכווינה שפוגשת אותם בגובה העיניים, הנה קריטית וייחודית לגילאים אלו.

כדי שהחינוך החברתי-קהילתי בישוב יעבוד בצורה מיטבית, דרושים משאבים; זמן, מבנים, תקציבים אך בעיקר – מענה מקצועי