תחרות כתיבה צעירה

מקום ראשון בקטגוריית כיתות ד-ה

 

אתה עולה לשמיים

אתה עולה לשמיים, לעולם שמעבר,

גם אני כבר בדרך, לשם.

אבל לפני שאזוז, רק עוד סיפור חפוז.

 

ממש כאן בעולם שלפני,

 כששום דבר כבר לא ישתנה.

 

אצטרף במהרה, רק עוד תו, עוד שורה.

רק שלום ללהקה, רק לחתום את העסקה.

רק אפרע את החובות, אבריל צער מלבבות.

 

ממש כאן, בעולם שלפני.

כששום דבר כבר לא ישתנה.

 

  אני לא אתעכב, רק אשפוך את הלב.

רק אבזבז ת'חברים, 

רק אשרוף את הגשרים.

רק אבכה על עתידים,

ואתגבר על הפחדים.

 

ממש כאן, בעולם שלפני.

כששום דבר כבר לא ישתנה.

 

אכבה את האור, רק ארקוד עד שאנשור,

רק אשלים את הבחינה,

רק אסגור את הפינה.

 

ממש כאן, בעולם שלפני.

 

אריאל ביטון, כיתה ה', צלפון

מקום ראשון בקטגוריית כיתות ו-ז

 

שאגת הארי

התעוררתי לקול אזעקה. התמתחתי. זה לא הפחיד אותי בכלל. ככה זה כל לילה, אזעקה- כל בני הבית נכנסים לממ"ד, עוברות עשר דקות- כולם חוזרים לישון. למה? אני לא רציתי להיכנס, כולם קראו לי, אבל אני העדפתי ללכת לאכול משהו. כשהם היו בממ"ד אכלתי מקערת העוגיות שנשארה על השולחן. אף אחד לא היה שם כדי לכעוס עלי. אחרי שכל העסק נגמר שמתי לב שדני שהוא רק בן 6 עדיין בלחץ. ניגשתי אליו כדי להרגיע אותו. הוא תמיד נרגע שאני לידו. אחר כך חזרתי לישון. פתאום העיר אותי בום! חזק והחלונות רעדו. לא ידעתי מה לעשות. כנראה שהייתה אזעקה נוספת שלא שמעתי. בני הבית היו בממ"ד. מרוב בהלה רצתי והפלתי את האגרטל היקר שעמד על הפסנתר. הם יצטרכו לנקות את זה אחר כך. התחבאתי מתחת לשולחן. אחרי קצת זמן בני המשפחה יצאו מהממ"ד. גם אני יצאתי ממחבואי כשאני מפגין אומץ מדומה. כאילו אני אריה. התחיל לרדת גשם. כדי להראות להם שאני לא מפחד, יצאתי החוצה, למרות שנפתלי, שהוא כבר בן 16, אמר לי לא לצאת. הם בפירוש לא שמחו מזה, ונעלו אחרי את הדלת. אני אף פעם לא עושה מה שאומרים לי. חשוב לי לשמור על העצמאות שלי. בחוץ היה קר וחשוך. הסתובבתי קצת בחוץ, אבל לפני שכולם יחזרו לישון, קראתי להם בקול, שיפתחו את הדלת. נפתלי פתח את הדלת ונזף בי. התעלמתי ממנו, כמו שאני עושה פעמים רבות.

כשהבוקר הגיע, נפתלי אמר לי לנקות את שברי האגרטל, אבל ידעתי שהוא סתם מתלוצץ והוא ינקה את זה בעצמו. התיישבתי על הספה וצפיתי בו בעיון מנקה. זה הזכיר לי שכדאי לי להתקלח. ליקקתי את עצמי, עד שהרגשתי שהפרווה שלי מסודרת. אחר כך יללתי כדי שיבואו ללטף אותי. הם היו עסוקים בשלהם. הייתי צריך לילל ממש בקול, ממש לשאוג, ואז באו ללטף אותי סוף סוף. אין כמו להיות חתול בית, לא מבין את חתולי הרחוב האלה...

 

 

מלאת מרזל, כיתה ז',  נחושה

מקום ראשון בקטגוריית כיתות ח-ט

 

אחי

מי חשב שהחלום שלי יהפוך כזה סטנדרטי ורגיל - שיהיה לי את אחי הגדול.

הלוואי והייתי יכולה לקום בבוקר והכל יהיה רגיל כמו ממש לפני 21 ימים.

הייתי יוצאת מהמיטה בבוקר יום שישי ורואה את אח שלי הגדול בדיוק יוצא מהחדר שלו בריצה, כמובן ללא מכנסיים, כמו כל בוקר. ואחרי ארוחת שבת הייתי באה לחדר שלו ומציקה ואומרת: משעמם לי, תשחק איתי משהו, והוא היה אומר לי: די אנאל אני עסוק! ובכלל כל מה שהוא היה עושה זה לשחק במחשב.

או אפילו סתם באמצע השבוע הייתי מתקשרת אליו, והוא היה מספר לי איך זה להיות בעזה, בבניין נטוש, ואני הייתי מספרת מה קרה לי היום. לא חשבתי שעוד שבוע מהיום אצטרך לעלות לקבר של אחי הגדול ולעזור לבנות את המצבה שלו. מי חשב שדבר שאני והוא היינו מדברים עליו שעות, הדבר הכי רגיל, לא יוכל להפוך לאמיתי. מי חשב שעכשיו לא אוכל להתגייס לקרבי כמו שחלמנו ביחד ודיברנו על מתי ולמה.

מי חשב.

הלוואי הייתי יכולה להרים את הטלפון ולהתקשר אליך עוד פעם אחת אחרונה.

רק לשמוע את קולך ולספר איזה משהו שלא חשוב לאף אחד אבל בכל זאת כל כך רציתי לספר לך, ואתה תקשיב ותהנהן ותעשה כאילו אכפת לך, ובדרך כלל אני חושבת ומאמינה שבאמת היה לך אכפת.

אני פשוט יודעת שאם הייתי מספרת לך שהחלום שלי הוא לקבל עוד חיבוק ממך, והמציאות לא נותנת - היה נשבר לך הלב. אני פשוט יודעת שאם היית שומע דבר כזה בטון סובל ממני, היה לך כאב ברמה לא הגיונית. ניר שלי איזה מזל יש לי שממש ביום של מותך הספקתי לשמוע ממך "אני אוהב אותך".

זה משפט כזה קצר ופשוט אבל זה מה שמחזיק אותי במציאות הקשה הזאת.

אוף, איזה מציאות. מי חשב שאלך לקבוצה של אחים שכולים או כמו שאנחנו אומרים "אחים אשכולים".

שאני אשב שם מול כולם ואצטרך לספר שאח שלי חזר מצימר לחגיגות חצי השנה שלו ושל הבת זוג שלו ובדרך עצרו בצד והחליפו גלגל, ומשם הוא לא יחזור, שם על הכביש הוא הלך.

אני מאמינה ובטוחה שיש לו את המקום הכי טוב גן עדן ושה' לקח אותו כדי שיהיה לידו חובש ורופא לעתיד, ובכללי אדם טהור ונשמה שאין כזו, חלום כזה פשוט ומציאות כזאת קשה.

 

 

אנאל הופמן, כיתה ט'. מושב אביעזר