תכירו את חוות בר- חווה חקלאית חינוכית במטה יהודה

חוות בר שהוקמה לפני כשלוש שנים במועצה האזורית מטה יהודה הפכה למוקד חינוכי מרכזי ומעניין עבור תלמידים צעירים, גם בתקופת הקורונה.


בראיון חגיגי לכבוד ט"ו בשבט, חג לאילנות, לטבע ולמרחב הכפרי, מספרת המנהלת גב' אלה זנגי על הפעילות הערכית בחווה, על דו קיום בין קהילות, על שילוב אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, על האתגרים בקורונה ועל השאלה המסקרנת: כיצד קיבלו התלמידים את הלמידה ב"זום"?

החווה החקלאית במטה יהודה הוקמה ב-2017, אך בשנה הראשונה הצוות עוד לימד בבתי הספר. שנה לאחר מכן, בספטמבר 2018, החלה רשמית פעילותה במשכנה הקבוע, סמוך לקבוץ צרעה ולבית ספר הר- טוב. המנהלת, אלה זנגי, נזכרת בחבלי הלידה של החווה, שהיו מאוד מאתגרים ומורכבים: "לקח זמן עד שמצאנו שטח מתאים להקמתה. התחלנו מאפס, תוך התמודדות עם אתגרי מיעוט משאבים ביחס להקמה של מקום חדש. התחלנו ללמד בשטח עם רשת צל ומחצלת, אך למרות הקשיים, מראש ידעתי לאן זה הולך ולאן אנו שואפים להגיע ולאט לאט בנינו (ועדיין בונים) את המקום, לרוב במו ידינו ובעזרת התלמידים, תוך תמיכה מתמידה של המועצה במשאבים הנדרשים. כאשת חינוך, שלא מבינה בבנייה, מצאתי את עצמי לומדת עולם ומלואו שקשור לבינוי ופיתוח, אתגר מעניין לכשעצמו".

כיום עובדים בחווה 15 אנשי צוות: 11 מורים, אב בית, מזכירה, בן שירות לאומי והמנהלת אלה זנגי ממושב אביעזר. אלה היא מורה לשעבר למדעים וביולוגיה ובעלת דוקטורט באקולוגיה יערנית. השנה הגיעו ללמוד בחווה מ- 10 בתי ספר שונים ובסך הכל כ- 860 תלמידים במהלך השנה.

כיצד החווה החקלאית מחברת את התלמידים למורשת המקום ?

"החווה הוקמה לא רחוק מחוות הר-טוב ההיסטורית. היה לנו חשוב לעשות חיבור בין סיפור המורשת המקומית לעשייה שלנו בחווה. בהדרכתו של יוסי לוי, מצאצאי המושבה, למדנו על הסיפור של החלוצים ועל ענפי החקלאות  בהם עסקו, כגון הפקת שמן אזוב וייבוש פרחים. בשיתוף פעולה עם כיתת האומניסטיקה מבית ספר הר -טוב, הקמנו מרכז זעתר שבו שתלנו שדה אזוב ואף למדנו להפיק שמן בעזרתו של יוסי".

אילו נושאים מעניינים את תלמידי החווה?

"התלמידים מאוד אוהבים לראות כיצד הירקות גדלים ומתפתחים, זה נראה להם כמו פלא. זו חוויה שונה  מהיום יום בו הם מורגלים כשמקבלים את הירקות מהסופר מרקט וגם הטעם שונה לגמרי. לדוגמא , תלמידים שאומרים שהם לא אוהבים לאכול קולורבי, אנחנו משכנעים אותם לטעום והם לא מפסיקים להתרגש מהטעם הנפלא שלו. חלק גדול מהתלמידים אוהבים לעבוד פיזית עם כלי העבודה, כשבמקום הראשון זוכה המריצה-  ככלי החקלאות המועדף על רובם. בנוסף, רוב הילדים אוהבים לגעת באדמה. יש משהו מאוד מרגיע באדמה, זו גם הסיבה שהם נהנים מנטיעת הצמחים ובגינה פתחנו בחווה את תחום העבודה בבוץ. ילדים (ותתפלאו, גם מבוגרים), מאוד אוהבים לגעת ולשחק בבוץ. לשמחתנו, אדמת הרנדזינה שעליה יושבת החווה, היא מעולה לעבודה בבוץ, משום שהיא מאוד חרסיתית. אנחנו יוצרים בלוקים מבוץ ואיתם בונים בחווה מתחמים שונים. לדוגמא, הטאבון המרשים שלנו, בנוי רובו מבלוקים שהתלמידים יצרו".

לדברי המנהלת, תחום נוסף שתלמידים מאוד אוהבים הינו הטבע והסביבה. לדבריה, התלמידים מתרגשים לצאת למרחבי החווה ולחפש בעלי חיים וצמחים מעניינים כשהם מצוידים במשקפות ובזכוכיות מגדלת. הילדים בחווה חווים התרגשות גדולה למשל ממציאת  צב. זה מדהים לראות איך מציאה כזו יוצרת  אושר כה רב אצל התלמידים. ילדים נולדים מאוד סקרנים, אנחנו רואים כאן בחווה כיצד זה הולך וגווע עם הגיל ואחת המטרות שלנו הינה להצליח לשמר את חדוות הסקרנות וההתפעלות".

נכון להיום, אין פינת חי בחווה החקלאית ולשם כך נדרש אישור מיוחד  שבזמן הקורונה כלל לא מאשרים לפתוח פינת חי שכזו. עם זאת, בעתיד, יש כוונה להביא לחווה במטה יהודה גם בעלי חיים, כמו חמורים, תרנגולות, ארנבות ועוד.

אם תשאלו את התלמידים שלומדים בחווה החקלאית מה הם חושבים על הלימודים בחווה, כולם יענו שהיא משלבת הנאה וחוויה כאחד. איילה גולדברט, למשל, בת 8 ממושב אביעזר, אוהבת במיוחד ללמוד בחווה החקלאית ומסבירה מדוע: "אני אוהבת לבוא לחוה אוהבת לשחק ב"לחפש את המטמון", החווה היא מקום של טבע, חיות בר, למרות שאין בה סוסים. הכי מעניין אותי בחווה הוא לקטוף צמחים ולהכין סלט. כיף לי גם בעבודה בבוץ. אבל אחרי השיעור יש תחושת עצב, כי השיעור נגמר".

הפעילות בחווה כערך לשוויון וקבלת האחר

החווה היא מקום נהדר לדו קיום - אדם וסביבה וגם לדו קיום בין תלמידים יהודים וערבים. איך זה מתבטא אצלכם?

"מגיעים אלינו לחווה תלמידים ערבים מנווה שלום ומעין ראפה-עין נקובה. המורים שלי מתורגלים לעבוד עם תלמידים דוברי שתי השפות וכשיש צורך המורה המלווה מתרגמת את השיעור. בעבר הייתה בחווה מורה ערבייה, שלצערי לא יכלה להמשיך לעבוד. אני ממשיכה לחפש, כי אני מאמינה שזה חשוב, שגם הצוות בחווה יכלול מורים מהמגזר הערבי וייתן מענה טוב הן לשפה והן למסר החשוב של דו-קיום.  במחצית הקרובה בתמיכת המועצה ומשרד החינוך אנחנו פותחים מגמת חקלאות משותפת לתיכונים עין ראפה-עין נקובה והרטוב, הם ילמדו יחד בחווה וייגשו ל-5 יחידות לימוד לבגרות. זהו פרויקט דגל, שישלב את כל מה שאנחנו מנסים לחנך פה בחווה: אהבת אדמה, אהבת האדם באשר הוא וחינוך לחקלאות. כולי תקווה, שבהמשך הפרויקט הזה ימשוך אליו עוד תלמידים גם ממגזרים אחרים".

יש גם שילוב של אוכלוסיות מיוחדות בפעילות?

"בהחלט. מגיע אלינו בן שרות לאומי חרדי מבית שמש בעל לקויות תקשורת. אנחנו רואים בו כחלק בלתי נפרד מצוות החווה. הוא השתלב מאוד יפה בעשייה שלנו, הוא תורם לנו בכך שהוא עובד ומתנדב בחווה, אך לא פחות חשוב הוא תורם לדו-קיום בחווה, הוא מוסיף למגוון האנושי הקיים פה ומהווה מראה, גם עבור התלמידים שמגיעים לכאן, כיצד ניתן ליצור דו-קיום יציב וטוב מכל הקשת האנושית. בנוסף, מגיעות כיתות של חינוך מיוחד לחווה, החווה נותנת מענה מגוון לצרכים השונים של התלמידים. תלמיד שנזקק ליחס של אחד על אחד יכול להצטרף לאסף, אב הבית שלנו, לעבודה ולקבל את תשומת לבו המלאה. התברכנו באסף שהוא איש עם לב גדול וחם".

כיצד פועלת החווה בימי הקורונה?

תקופת הקורונה אילצה את מערכת החינוך להתמודד עם אתגרים רבים, ביניהם למידה מרחוק. גם החווה החקלאית נדרשה להתאים את עצמה לתקופה המורכבת. המנהלת ציינה כי הקושי הגדול הוא בימי הסגר, כאשר התלמידים אינם רשאים להגיע וללמוד בחווה, אלא לומדים מרחוק- ב"זום".

"אנחנו מאוד משתדלים לייצר שיעורים, שגורמים לתלמידים לצאת החוצה לחצר או לגינה הקרובה ולפתוח את העיניים למה נמצא בסביבתם", אמרה המנהלת. "למזלנו, רוב האוכלוסייה של התלמידים גרה באזור כפרי המאפשר זאת. למשל עכשיו אנחנו משתפים אותם בספירת הציפורים השנתית ולקראת ט"ו בשבט אנחנו מוציאים אותם לחקור את העצים בקרבת הבית. התלמידים שנכנסים לזום משתפים פעולה יפה, אך כמובן שאנחנו מעדיפים ללמד בחווה".

האם את מוצאת שהלמידה בזום מועילה לתלמידים, במקום להיות נוכחים בחווה עצמה ?

"כן, אני מוצאת גם קצת אור בתקופה הזו של הלמידה מרחוק. התקופה הזו מחזקת אצל התלמידים את יכולת הלמידה העצמאית, הם נדרשים לבצע משימות בעצמם עם הנחייה מרחוק, זוהי מיומנות חשובה שאני מרגישה שמשתפרת עם הזמן. דוגמא לכך חוויתי עם תלמידים שבשיעור בחווה כתשנו זיתים והפקנו שמן זית ואחר הצהריים הם שלחו לי תמונה שלהם כותשים זיתים ביישוב שלהם, לאחר שהם איתרו עצי זית ועשו מסיק. באופן ספונטני הם לקחו את הלמידה בחווה וביצעו אותה באופן עצמאי. זה לא קרה לפני הקורונה. לדעתי תקופת הקורונה דחפה אותם ללמידה עצמאית ולתחושת מסוגלות".

האם החווה המשיכה לפעול מאז פרוץ המגיפה ?

"בהחלט כן, כאשר אין סגר, התלמידים מגיעים אלינו ואנחנו מקפידים על כל ההנחיות של מתווה הקורונה. מבחינתנו, זו שעתה היפה של החוות החקלאיות. כבר הוכח ששהייה בחוץ באוויר הפתוח מפחיתה באופן ניכר את ההדבקות במחלה. בזמן הסגר, כאשר אין תלמידים, צוות החווה ממשיך להגיע לעבודה. העבודה החקלאית לא מסתיימת עם הסגר. זה לא מבנה בית ספר שניתן לנעול אותו וללכת, כך שכל התחזוקה של המקום מתבססת עלינו ועל מתנדבים שמגיעים. מכיוון שמותר בסגר להתנדב, אני מקבלת פניות מגופים רבים, שרוצים להגיע, החל מחוגי סיירות שמגיעים עם יכולות ומוטיבציית עבודה גבוהה במיוחד, תלמידי תיכון עם המחנכים שלהם, שזו הזדמנות בשבילם להיפגש ועל הדרך לתרום בעבודה בחווה, וכלה במשפחות עם ילדים מרמת בית שמש שאימצו אותנו והן מגיעות כל פעם שאני פונה אליהן".

החווה החקלאית עם הפנים לאופק

איך את מסכמת שלוש שנות פעילות ראשונות של החווה ?

"אני לא יכולה לשים את האצבע על דבר אחד, אך השנה אני מרגישה שסוף סוף אנחנו נמצאים במקום, שאני שמחה להיות בו מבחינת קיומנו כחווה חקלאית חינוכית. הצלחנו לחדור לתודעה כמקום בעל ערך. שמחתי מאוד שראש המועצה, ניב ויזל החליט, שהביקור של שר החקלאות, אלון שוסטר, יתחיל אצלנו בחווה, מבחינתי זה הישג גדול, שמעיד על כך כשמבינים, שיש לנו מה להציע. לשמחתנו, המועצה תומכת בנו מאוד ונכונה לשתף פעולה עם כל רעיון שאנחנו מעלים. הגענו לשלב בהתפתחות שלנו, שאנחנו מוכנים לפרוש כנפיים אל עבר הקהילה מחוץ לבתי הספר".

איזה מיזם, לדוגמא, אתם מתכוונים להפעיל בחווה לטובת הקהילה ?

"בימים אלו אנחנו מתחילים שיתוף פעולה גם עם אגף הרווחה של המועצה ובט"ו בשבט אנחנו יוצאים למבצע של חלוקת התוצרת החקלאית שלנו לאנשים מבוגרים בקהילה. החלוקה תתבצע, בין היתר, בעזרת התלמידים שמגיעים לחווה, כך שהתוצרת שהתלמידים עמלו עליה תקבל ערך מוסף ואף תיצור חיבור בין דורי. לסיום אדגיש כי אני והצוות היקר של החווה מרגיש שאנחנו רק בתחילת הדרך, בעיצומו של בניית מפעל חשוב. יש לנו עוד הרבה חלומות להגשים ולמרות שהדרך עוד ארוכה, היא דרך נפלאה, מהנה ומלאת סיפוק".

 

רחלי עובדיה, בעלת ותק של 17 שנים כמורה, עבדה כ-10 שנים בגן שושנים בשריגים. היא מתמחה בחינוך מיוחד, בעבר הייתה גננת בחינוך מיוחד וכיום גננת בחינוך הרגיל בגן משלב. לדבריה, החווה היא חלק חשוב מהחינוך: "החווה היא רחבת ידיים ומביטה אל האופק, הלמידה היא רחבת יריעה נותנת אפשרות לילדים לעוף, לפרוח ולראות תוצרים, ואנחנו הופכים להיות חלק מהטבע. הילדים לומדים להשתמש, לעזור ולהתמזג עם הטבע, לומדים לקבל ולתת מהטבע ונחשפים לכל כך הרבה אפשרויות ודרך הטבע לומדים גם למצוא הקבלה בין הטבע לאדם, כמו לדוגמא בחילופי העונות. האושר, הפליאה, ההתלהבות והחידוש עבור התלמידים זה הדבר הכי יפה שמוקרן על פניהם".

כאשת חינוך, ספרי על הפעילות החינוכית בחווה החקלאית.

"כשמגיעים הטבע והנוף מקבל את פנינו. אנו אוכלים ארוחת בוקר, מקבלים הנחיות לגבי הסביבה ובטיחות, מתחילים את הפעילות שזה משחק חופשי במרחב או סיור מודרך לבחירה לילדים יש אפשרות בחירה ומספר תחנות לבחירה".

ספרי מקרה לדוגמא, על ילד שהחווה תרמה לו באופן מיוחד?

"היו לי תלמידים עם תנועתיות יתר, שבגן סגור יותר קשה להם לתפקד והחווה החקלאית למעשה נותנת להם את האפשרות לזוז ולעבור מירק לירק, לחקור את הטבע והשלוליות, יש להם יכולת לבטא את עצמם על ידי הטבע, לעקוב אחרי תנועת הציפורים, לעסוק בקטיף או זריעה, הכנת עיסת נייר- יש להם תעסוקה שמאתגרת אותם וגורמת להם לזרוח ולראות תוצרים".