שאלות ותשובות לימי קורונה ובכלל - גיל בית ספר יסודי
שגרה, שגרה, שגרה.. למה וכמה? חשיבות השמירה על שגרה גם בימי חירום נעוצה בכך שקיומו של סדר יום קבוע תורם לתחושת ביטחון ותחושת שליטה בשל היותו מובנה, חזרתי וצפוי מראש. מומלץ שסדר היום יכלול בתוכו אלמנטים כגון: זמני ארוחה, זמן לפעילות ספורטיבית, זמן למשחק, ללמידה, למסכים ועוד... מומלץ גם לשתף את הילדים בבניית הלו"ז היומי ככל הניתן. עם זאת, לצד החשיבות שבעיצוב שגרה ביתית ומשפחתית, חשוב מאוד לדעת שהשמירה על השגרה אינה "קדושה" בפני עצמה וכי לעיתים עולה צורך לשנות משהו בשגרה, להתאים או פשוט "לדלג" כי לא מתאים היום. היכולת "לשחרר" את השגרה ולהתגמש לפי הצורך והרצון - גם היא חשובה לא פחות!
הוא/היא הרבה שעות לבד.. איך אפשר לעזור לו/ה לשמור על קשר? מבחינה פרקטית, ישנן תוכנות רבות שכולנו הספקנו להכיר, המסייעות לילדים לשמור על קשר עם חבריהם ומוריהם: זום, סקייפ וואטסאפ ועוד, כמו גם שיחות טלפון או כתיבה בדוא"ל (שאולי קצת שכחנו מהם). בהקשר זה יש לציין שלא כל ילד מעוניין בשיחה יומיומית עם כל חברי הכיתה וגם כאן יש לגלות גמישות והקשבה לצורך הילד (לעומת צורך שאולי שייך לנו, ההורים). גם שיחה עם חבר אחד קרוב, קרוב משפחה משמעותי או כל דמות אחרת עמה הילד מעוניין לתקשר - היא דרך טובה לשמור על קשר חברתי עם העולם שמחוץ לבית.
איך מתמודדים עם פחדים, דאגות, חרדות ומה שביניהם ? נוכחותה של הקורונה שינתה בצורה פתאומית ומאסיבית את אורחות חיינו – מציאות אמיתית המעוררת תחושות חוסר וודאות, חוסר שליטה ולעיתים חוסר אונים, אצל ילדינו ואצלנו. תחושות אלה עולות הן לגבי ההווה (הנגיף בלתי נראה ואין לי דרך לדעת האם הוא "אורב" לי כעת על הידית של הדלת..) והן לגבי העתיד (האם אני או הקרובים לי נחלה, כמה זמן נצטרך להיות מנוטרלים בבית, מה יקרה עם העבודה של אבא ואמא וכו'..). לכן פחדים ודאגות שעולים סביב הסוגיות הללו טבעיים ונורמליים. ישנם מספר כלים המסייעים בהפחתת חוויית חוסר האונים ובהחזרת תחושת השליטה, כלים שיכולים לסייע לנו, ההורים, לא פחות מאשר לילדנו:
שמירה על חשיפה מדודה, מבוקרת ומותאמת גיל למדיה. עדיף שהמידע לגבי המצב יעבור כמה שיותר דרככם, ההורים, באופן רגוע ומווסת אולם שנאמן לאמת (לדוגמה, הימנעות מהבטחות שלא ניתן לוודא שאכן יתקיימו).
"החזקת" תחומי הוודאות וחוסר הוודאות – ניתן לערוך יחד רשימות, תרשימים או ציורים של הדברים שכרגע אין ביכולתנו לדעת ולשלוט בהם לעומת אלה שכן. ארגון מסוג זה עוזר לגייס כוחות שיסייעו לחיות עם חוסר הודאות כמו גם להיות פחות פאסיביים במקומות בהם יש לנו שליטה.
החזקת הרצף – מה השתנה במציאות חיינו לעומת מה שנשאר אותו דבר.
מתן הכרה ותוקף לחוויה הרגשית של הילד/ה (לדוגמה: "את/ה מפחד/ת ש.. זה טבעי שתרגיש כך במצב הזה..") לצד חיזוק הכוחות של הילד ("בוא/י נחשוב יחד מה עוזר לך להתגבר, ניזכר במה את/ה כן יכול/ה לשלוט"). חשוב לציין כי מתן הכרה לחוויה הרגשית של הילד/ה מבלי להיבהל לא רק שלא מלבה אותה, אלא צפוי שתפחית אותה כיון שבאופן זה הילד/ה מרגיש שאינו לבד בחווייה. ניתן להציע לו לעבד אותה באמצעות ציור, פיסול בפלסטלינה, יצירה וכל דרך אחרת (קישורים למסמכים הכוללים טכניקות הרגעה (גשר מאחד, עשן דק, מיינדפולנס, קרקוע, ג'ייקובסון וכו').
אצל ילדים שעולים אצלם סימפטומים של לחץ, עצבנות, שינויים בהרגלי האכילה והשינה (שהם מעבר לשינויים הצפויים במסגרת המצב), היצמדות להורים או כל התנהגות אחרת שמעלה סימן שאלה, יש להתייעץ עם גורם מקצועי (ראו שאלה 10).
הם כל היום רבים.. מה עושים?? גם בשגרת היומיום שלפני המצב הנוכחי קשה לנו לעיתים להתמודד עם ריבים בין האחים, על אחת כמה וכמה כשכולם יחד כל יום, כל היום. פעמים רבות הנטייה שלנו היא לא להתערב ולתת להם לפתור את הבעיות בעצמם, או לחילופין להתערב בצורה בה אנחנו מנסים להבין מי התחיל, מי צודק ומי אשם. ייתכן והאסטרטגיות הללו פותרות את הבעיה בטווח המיידי, אבל לא תמיד יעילות לטווח הארוך: כשאנחנו נותנים להם להתמודד בכוחות עצמם אחד יהיה לרוב המנצח והשני המפסיד וכשאנחנו מתערבים, הצד ה"אשם" נשאר מתוסכל, מה שמשמש גורם לריב הבא. דרך הביניים שעשויה להוות פתרון הן לאותו ריב קונקרטי והן להפחתת תדירות ועוצמת הריבים היא כן להתערב, אבל במטרה למצוא פתרון לקונפליקט במקום צודקים ואשמים: ראשית נכנס את שני ה"יריבים" ונאפשר לכל אחד מהם לספר את הסיפור מהצד שלו (מבלי להפסיק או לשפוט אותו). שנית, ניתן הכרה לחוויה הרגשית של כל אחד מהם, גם של מי שהתחיל ("כעסת ש.. רצית ש.."). שלישית, נשים גבול להתנהגות שהייתה פועל יוצא של אותה חוויה רגשית ("אבל את/ה יודע/ת שגם כשאנחנו נעלבים/כועסים אנחנו לא מרביצים.."). ולבסוף, נזמין אותם לחשוב יחד על פתרון לקונפליקט הנוכחי, שיהיה יעיל גם לאלה הבאים.
מה אני עושה עם חציית קוים אדומים, כעס והתפרצויות? איך מייצרים סמכות מיטיבה בתוך סיר הלחץ הזה ?? השהות האינטנסיבית והארוכה יחד מזמנת רגעים של אינטימיות וכיף, אולם יחד עם זאת עשויה לפגוע במרחב הפרטי (הפיזי והרגשי), שאנחנו זקוקים לו יותר דווקא במצבי לחץ. יתר על כן, קטיעת רצף השגרה וחרדות שעולות סביב המצב מפחיתות את תחושת הבטחון, מה שעשוי להתבטא בכעס, התפרצויות ואי הישמעות לבקשות ההורים (בפרט אצל ילדים שנוטים לכך באופן כללי). על מנת שנוכל להחזיר לעצמנו, ההורים, את ההגה לידיים חשוב שנבחין בין שני עקרונות שמשלימים אחד את השני: מצד אחד "נבחר את המלחמות" – נחשוב ונתאם מראש על מה להתעקש ועל מה לא, ומצד שני נעמוד על הכללים שבחרנו להתעקש עליהם (לדוגמה, הגבלת גלישה חופשית במטרה למנוע חשיפה לתכנים פוגעניים). עמידה על כללים אלה מייצרת אצל הילד/ה כעס ותסכול בטווח המיידי, שעשויים לרפות את ידינו משלל סיבות ("אין לי כוח להתמודד עם הצעקות שלו/ה.. הוא/היא לא יאהב אותי.." וכו'), אולם ממקמת את ההורה כדמות משמעותית נוכחת, משגיחה וחזקה, וככזאת הילד/ה חווה אותה כמי שיכולה לשמור ולהגן עליו/ה. חוויה זו של מוגנות צפויה להביא להפחתה של ההתפרצויות בטווח הארוך כיון שמסייעת לו/ה בויסות עצמי. איך נעשה זאת? ראשית, נשתף את הילדים מראש לגבי הכללים שעליהם נעמוד מעתה ועל ההשלכות הצפיות באם כן ובאם לא (לדוגמה, חיזוק, התפעלות ומתן פריבילגיות כשהילד/ה מצליח/ה להתגבר, ולחילופין הפחתת פריבילגיות כשהילד/ה לא עומד בכללים). שנית, נשתדל להכין את הילד/ה מראש לשינוי שעומד להגיע ("עוד 5 דקות תכבה/י את המסך ונתיישב לארוחת ערב.."). במצב של התפרצות ("זמן חם") חשוב לחזור ולהזכיר לו/ה את הדרישה על פי הכלל, בתקיפות אך לא בתוקפנות, ללא סימני שאלה ובהתייחסות לדרישה שלי ולא לפעולות שלו ("אני מבקש/ת שתתנתק כעת מהנייד.. אני לא מסכים/ה ש.." במקום: "את/ה מוכן/ה לעזוב את הנייד??")
ולסיכום חשוב לזכור כי גם אם לא הצלחתם ליישם את כל הצעדים הללו, כיון שגם לכם כהורים קשה להישאר רגועים ומווסתים תמיד, הכל בסדר, זה טבעי ונורמלי, ותמיד ניתן לנסות שוב.
למידה מרחוק - מה המשמעות? הלמידה מרחוק היא חלק מהמציאות שנכפתה עלינו מתוקף המצב. בשבוע הראשון לשהות בבתים הייתה התארגנות של הצוותים החינוכיים להמשיך את רצף הלמידה הן במטרה להמשיך ולהתקדם בחומר, אולם בפרט כדי להמשיך על שמירת הקשר והרציפות, ועל נוכחות המורים כמבוגרים משמעותיים בחיי התלמידים. ההתארגנות הייתה תוך כדי תנועה, והורים וילדים רבים, כמו גם צוותים חינוכיים, חוו הצפה. סביב כך עלו שאלות כמו עד כמה חשוב ללמוד במצב זה, אם הדבר מהווה גורם ללחץ ולחיכוכים? בהמשך לכך חשוב לומר כי הלמידה כשלעצמה לא אמורה להיות פעילות מקודשת כאשר היא גוררת לחץ וחיכוכים, אלא בעיקר כלי לשמירת הרציפות והקשר עם בית הספר. לכן, חשוב להיות בדיאלוג עם הצוות החינוכי לגבי מה כן ומה לא, ואיך ניתן לייצר רוגע ואפילו הנאה, בזכות הקשר והדיאלוג.
איך אפשר לתמוך, להעצים ולעודד ערך עצמי חיובי אצל הילדים בעת הזאת? כל אחד מאיתנו זקוק לתחושת ערך עצמי חיובית, שמסייעת לגיוס כוחות וליציאה מפאסיביות, בפרט בעת הזאת. התפעלות ומילה טובה הן פעולות פשוטות "על הדרך" שעושות את העבודה. בנוסף, ניתן ליזום משחקים מובנים - משפחתיים או זוגיים (הורה ילד) כמו "משחק כל הכבוד": לדוגמה, בזמן ארוחת הערב כל אחד מבני המשפחה אומר כל הכבוד או נותן מחמאה לזה שיושב לימינו, ולעצמו, על משהו שעשה. דרך נוספת היא לתת לכל ילד/ה תפקיד ותחום אחריות על פי גילו ויכולותיו, מה שמאפשר לו מקום משלו במערך המשפחתי, הכולל עמדה אקטיבית שתורמת גם לאחר. עקרון נוסף הוא מתן תשבוחות למאמץ שמשקיע/ה הילד/ה בביצוע משימה כלשהי, ולא בהכרח לתוצאה.
איך מתמודדים עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים בתקופה הזאת? כל העצות הכתובות לעיל נכונות גם עבור ילדים בעלי צרכים מיוחדים. עם זאת, ניתן להוסיף מספר דגשים רלוונטיים (שגם הם מועילים לכלל הילדים): השימוש בהטרמה - הכנה מילולית לפני השלבים הבאים ("בעוד כמה דקות, אנחנו מסיימים לשחק ועוברים להתארגן לארוחת הצהריים"), הקפדה על יחידות זמן מותאמות לצרכים, הקפדה על פעילות פיזית מתאימה, וכן מודעות גבוהה שלנו להשקעת המשאבים ההוריים בדברים שנראים לנו החשובים ביותר (מה שמכונה "לבחור את המלחמות").
ומה איתנו, ההורים, גם אנחנו צריכים לנשום.. הנחיותיהן הרשמיות של כל חברות התעופה בעולם מנחות כל הורה בשעת חירום במטוס לדאוג למסכת החמצן שלו לפני מסכת החמצן לילדו על מנת שיהיה מסוגל לעזור לילדו. גם כאן - הויסות הרגשי של ההורה הוא תנאי הכרחי ליכולת התפקוד שלו וכן ליכולת של הילד לווסת את רגשותיו. מעבר לכך, לפני שאנחנו הורים - כולנו אנשים. כולנו ראויים להשקיע בעצמנו וברווחה הרגשית שלנו, במיוחד בתקופה מורכבת שכזו. לכן, לפני הכל, הקדישו מחשבה על עצמכם ועל החוסן האישי שלכם, המהווה תנאי לחוסנם של ילדיכם ומשפחתכם. מומלץ לאתר מהם המשאבים שיטעינו אתכם ויעניקו לכם כוח ואפשרות לאוורור, הפוגה, מילוי מצברים ולהקפיד להשתמש בהם לטובתכם ולטובת היקרים לכם (ספורט, מוזיקה, כוס קפה של 5 דקות לבד, טלפון לחבר/ה קרוב/ה וכו').
למי ניתן לפנות כשעדיין עולות שאלות / התלבטויות? השירות הפסיכולוגי החינוכי במועצה ממשיך לתת שירות למוסדות החינוך - ניתן לפנות אלינו דרך המחנכת או היועצת וכן לטלפון: 02-9958802/805/807 בנוסף, ניתן להתקשר בכל שעה למוקד החירום של המועצה: 8108*
